פסק-דין בתיק עת"מ 37631-04-11

העתירה והנפשות הפועלות

בפני עתירה לביטול החלטת המשיבה 1 שניתנה ביום 24.3.11, לפיה הורתה על ביטול היתר בניה לדירת מגוריו של העותר והורתה על הריסתו, כמו כן לקבוע כי היתר הבניה שניתן לעותר על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הינו היתר שניתן כדין. לחלופין, להורות למשיבה 1 להקפיא החלטתה מיום 24.3.11, להזמין העותר להשלמת טיעונים בפניה ולאפשר לו להגיש מסמכים וראיות לתמיכה בטענותיו.

העותר, מחאמיד בסאם, (להלן: " העותר") הינו הבעלים לדירת מגורים הקיימת בחלקה הידועה כחלקה 35, גוש 20424 בשכונת רובזת קיואן בישוב אום אל פחם (להלן: " הבית" או " דירה").

המשיבה 1, הינה וועדת הערר המחוזית בחיפה (להלן: " המשיבה 1" או " וועדת הערר").

המשיבים 2-4, מר' אריאל חלפון; מר' שי רגב; גב' נורית שטורך, הינם נציגי משרדים ממשלתיים שלקחו חלק בוועדה המקומית לתכנון ובנייה עירון (להלן: " המשיבים 2-4" בהתאמה).

המשיבה 5, הינה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה בחיפה (להלן: " המשיבה 5" או " הוועדה המחוזית").

המשיבה 6, הינה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עירון (להלן: " המשיבה 6" או " הוועדה המקומית").

עניינה של עתירה זו, הינו בהחלטת המשיבה 1 שניתנה ביום 24.3.11 במסגרת ערר מס' 114/10, לפיה הורתה על ביטולו של היתר בניה שניתן על-ידי המשיבה 6 לדירת מגוריו של העותר, וכן הורתה על קיום צוו ההריסה שניתן כנגד הבית (להלן: " ההחלטה"). טענתו העיקרית של העותר, הינו כי החלטת המשיבה 1, התקבלה ללא שניתנה לו הזדמנות נאותה לשטוח טענותיו בצורה מלאה וממצה, דבר שפגע בזכות הטיעון של העותר ומנע בעד הוועדה מלקבל החלטה שתתבסס על כלל המסכת העובדתית. משכך, מבקש העותר לבטל החלטת המשיבה 1 ולקבוע כי היתר הבניה שניתן על ידי המשיבה 6 ניתן כדין על ידי הרשות המוסמכת לכך. לחלופין, להורות על ביטול החלטת המשיבה 1 ובהמשך לתת החלטה חדשה לאחר שמיעת כלל טענותיו של העותר. המשיבים 1-5, ביקשו לדחות העתירה על הסף, עת שעיקר טענותיהם התבססו על חוסר ניקיון כפיו של העותר לפיו הוא פועל לאורך שנים רבות בניגוד לחוק על ידי בנית הדירה חרף היעדר קיומו של היתר, וכן טענו כי יש לדחות העתירה לגופו של עניין, שכן ניתנה לעותר זכות טיעון כדין, כמו כן החלטת המשיבה 1 ניתנה בהתבסס על כלל העובדות הרלבנטיות ולא דבק בה כל רבב.

רקע

הבית נשוא העתירה ממוקם על קרקע שבבעלות משפחת העותר. העותר הורשע בבית המשפט השלום בחדרה בהקמת מבנה שלא כדין, וביום 27.11.06 ניתנה החלטה במסגרת גזר הדין להריסת המבנה של העותר. ביום 4.3.10 החליטה המשיבה 6 לתת היתר בניה לדירת העותר, וההיתר ניתן בפועל בתאריך 12.4.10. בין לבין וביום 8.4.10, הגישו המשיבים 2- 4, שהינם נציגי משרדים ממשלתיים ובעלי דעה מייעצת במשיבה 6, ערר על החלטת המשיבה 6 בפני המשיבה 1, שכן הם סברו כי היתר הבניה שהוצא ביחס לדירה נגוע באי חוקיות של ממש, ובעקבות כך התלה יו"ר המשיבה 6 ההיתר שניתן לעותר על הדירה.

העותר לא קיבל את הודעת ההיתר, שכן לגישתו ההתליה נעשתה בניגוד להוראות החוק, והמשיך בפעולות בניה בבית. במקביל, הגישה המשיבה 5 בקשה למתן צו הריסה וצו מניעת פעילות, אשר צורפה לבקשה אחרת של העותר ושתיהן נדונו בבית המשפט השלום בחדרה, בהקשר זה מצוין על ידי העותר כי המשיבה נמנעה מלבקש במסגרת הדיון בבית המשפט סעד כלשהו כגון צו הריסה או צו הפסקה שיפוטי. ביום 26.5.10 הגישה המשיבה 5 בקשה נוספת למתן צו הפסקה שיפוטי וצו מניעת פעילות לבית המשפט השלום בחיפה. בהחלטתו מיום 30.6.10 נעתר בית המשפט לבקשה לצו מניעת פעילות במקרקעין, אם כי הוסיף והאריך את המועד לכניסת תוקפו של צו ההריסה עד להחלטת וועדת הערר המחוזית בסוגיית תוקפו של היתר הבניה.

ביום 24.10.10, לאחר קיום דיון בפני וועדת הערר, החליט יו"ר ועדת הערר להחזיר הטיפול בדבר תוקפו של ההיתר למשיבה 6 על-מנת שתבחן טיבו של ההיתר במסגרת תקופת זמן של 30 יום, כמו כן נתנה לצדדים המעוניינים זכות להשלמת טיעון בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה. יצוין כי בין לבין, האריכה וועדת הערר את המועד לקבלת ההחלטה בידי המשיבה 6. ביום 7.12.10 העביר בא כוח העותר בקשה לבא כוח המשיבה 6, שתכליתה להופיע בפני המשיבה 6 טרם זו תקבל החלטתה, כך גם ביקש בא כוח העותר מהמשיבה 1, לאפשר לו להופיע בפניה ולשטוח טיעוניו, טרם זו תקבל החלטה בנוגע לטיב היתר הבניה. יש לציין בנוסף כי ביום 1.2.11 הודיעה המשיבה 6 למשיבה 1, כי הדיון בעניין תוקפו של ההיתר יתקיים ביום 20.2.11, וביום זה אכן התקיים דיון בו הופיע בא כוח העותר ושטח טענותיו, בהמשך לכך ביום 27.3.11 החליטה המשיבה 6 לשוב ולאשרר היתר הבניה מחדש. בדיעבד הסתבר כי המשיבה 1 נתנה החלטתה בנוגע להיתר הבניה עוד ביום 24.3.10, וזאת לאחר תום תקופת הארכה שניתנה למשיבה 6 למתן החלטתה, אשר תמציתה לבטל ההיתר וכן לפעול להריסת הבית.

העותר

העותר ביקש במסגרת עתירתו לבטל החלטת המשיבה 1,  בהתחשב בכך שלא ניתנה לו ההזדמנות לשטוח מלוא טענותיו ולהביא ראיות ומסמכים לתמיכה בטענותיו. העותר הוסיף והטעים כי מיצוי זכות הטיעון חשובה במיוחד, לנוכח הנזק הרב הטמון בהחלטת המשיבה 1 להרוס הדירה, וכן בהתחשב בנימוקים שבאו בהחלטת המשיבה 6 שפסקה בניגוד להחלטת המשיבה 1, ואישרה את מתן היתר הבניה לעותר. בהתייחסותו של העותר להחלטת המשיבה 6 מיום 27.3.11 אשר ניתנה מעבר לארכה שהוקצבה לה על ידי המשיבה 1, טען העותר כי לא הייתה לו כל שליטה על מועד הדיון שקבעה לעצמה המשיבה 6, מכאן כי לא היה ביכולתו לשנות ממועד מתן ההחלטה על ידה.

בתמיכה בנחיצות זכות השימוע, ציין העותר כי לגישתו החלטת המשיבה 1 לביטול ההיתר, הסתמכה על נתונים שאמיתותן מוטלת בספק ועל נתונים חלקיים, זאת בלי מתן האפשרות לעותר להתמודד כראוי עם הטענות שהופנו כלפיו וכלפי טיב ההיתר וחוקיותו, דבר שהביא המשיבה 1 לקבל החלטה מוטעית. משכך מבקש הוא שתינתן לו הזדמנות להציג בפני וועדת הערר את טיעוניו וכן להציג בפניה נימוקים וראיות חדשים שלא קיבלו ביטוי בהליכים הקודמים.

העותר הוסיף וציין, כי סיווג הקרקע כקרקע חקלאית נעשה שלא כדין ובניגוד להוראות סעיף 5 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, שכן קרקע זו שמשה למגורים, ואף סבו התגורר במבנה שהיה ממוקם בקרקע, וכן כי קרקע זו הינה חלק בלתי נפרד משכונת רובזת קיואן. בעניין זה הוסיף העותר, כי שכונת רובזת קיואן הינה אחת משכונות הלווין של העיר אום אל פחם הקיימת זה עשרות שנים, שאושרה למגורים כמו שכונות לווין אחרות בישוב במסגרת הערר ע/90/3א +90/3/ב, כך גם כי אושרה לה כניסה וכביש המחבר השכונה לכביש 65 וכביש מי-עמי 6535, מכאן שסיווג השכונה כקרקע חקלאית אינו כביל עוד. מעבר לכך ציין העותר, כי חלקת האדמה נשוא העתירה, הוכרזה בטעות על-ידי שר החקלאות כחלק משמורת יער, חרף היותה קרקע פרטית, משכך פנה העותר לרשות המוסמכת, וסיווג הקרקע כמשמורת יער בוטל.

העותר הוסיף וטען כי החלטת המשיבה 1 נוגדת הוראות סעיף 216(א) +סעיף 158(י"א) לחוק התכנון והבניה הקובעים התנאים לביטול היתר בניה, עת שתנאים אלו לא התקיימו בנסיבות המקרה. כך גם לגישת העותר, הערר על החלטת המשיבה 6 מיום 4.3.10 הוגש שלא כדין, לא במועד שנקבע לכך על-ידי המחוקק ולא על-ידי מי שמוסמך להגישו, שכן המשיבה 4 לא השתתפה בישיבת הוועדה המקומית, ואילו העוררים 2 ו-3 לא התנגדו למתן ההיתר עת נטלו חלק בדיוני המשיבה 6 שנתנה ההיתר.

עוד צוין על ידי העותר, כי עיריית אום אל פחם יזמה תוכנית מפורטת, הידועה כתוכנית 1148/א' , לצורך מתן היתרי בניה לדירות הקיימות בשכונת רובזת קיואן. תוכנית זו הונחה בפני המשיבה 1, כך גם נקבעה לדיון בפני המשיבה 5 באחת מישיבותיה הקרובות ולא יאוחר מיום 30.5.11.

לנוכח כלל האמור, מבקש העותר לבטל החלטת המשיבה 1, לחלופין לעכב ביצוע ההחלטה ולאפשר לו לממש זכות הטיעון.